Hunza Health Education Center

מה הסיבות האמיתיות לתופעת בריחת הסידן מהעצמות?

למרות הוויכוח בקרב החוקרים ומומחי הבריאות לגבי מה המקור הטוב ביותר לצריכת סידן למניעה וטיפול באוסטיאופורוזיס ולגבי הכמות האידאלית של סידן ליום, דבר אחד ברור. צריכה מספקת של סידן חיונית להפחתת הסיכון לאוסטיאופורוזיס. רק שבדיון בסוגיה הזאת השאלה המרכזית כאן הינה – האם באמת המחסור בסידן במזון הוא הגורם לתופעת האוסטיאופורוזיס?
אכן כבר התחלנו לדון בשאלה זאת במאמר הקודם, אבל השקר הזה משווק באופן אגרסיבי כל כך שאני מאמין שיהיה קשה לציבור לקבל את הגישה שאני מציע, לכן אני רוצה להמשיך ולדון בסוגיה זאת עד למיצויה.
אז התשובה לשאלה הזאת היא – לא מוחלט!!
רק לעיתים נדירות ניתן לייחס את תופעת האוסטיאופורוזיס למחסור חמור בסידן בתזונה.
עובדה פסקנית זאת מבוססת על מחקרי אוכלוסייה ומחקרים קליניים שמראים שגוף האדם זקוק יחסית למעט מאוד סידן. בקרב תרבויות פרימיטיביות צריכת הסידן איננה עולה על 250 מ"ג ביום והמפליא הוא שלא מוצאים אצלן בריחת סידן מהעצמות. די בעדות זאת כדי להוכיח שבעיית בריחת הסידן איננה נובעת ממחסור של סידן בתזונה.
להלן הוכחה נוספת:
בקרב האסקימוסים, שמקבלים כמות יומית של כ- 2500 מ"ג סידן ביום, הרבה מעבר להמלצה היומית בארה"ב למשל, מתגלית אוסטיאופורוזיס ברמה חמורה בהרבה מאשר בקרב הנשים האמריקאיות. המחלה גם מופיעה בגיל מוקדם יותר בקרב הנשים האסקימוסיות.
אז מה קורה כאן? מסתבר ששפע הסידן בתזונה של האסקימוסים לא מגן עליהם מבריחת סידן חמורה.
ושוב כהרגלה מתעלמת הרפואה מעובדות מדעיות ומסלפת את האמת לצורך קידום אינטרסים של תעשיות הגלולות. בעולם המערבי הרפואה ממליצה על כמויות שונות של סידן שנעות בין 800 ל- 1200 מ"ג/יום. בשנת 1998, ועידת המומחים של הקהילה האירופאית ב"דו"ח על אוסטיאופורוזיס-פעילות למניעה" המליצה על 700-800 מ"ג/יום לאוכלוסייה מעל גיל 65. אלה הינן כמויות מוגזמות לחלוטין ואפילו מזיקות.

עודף של כל חומר בגוף יוצר בעיות מטאבוליות מסוכנות:

אני ממליץ שלמרות שהרופאים לוחצים עליכם לקחת כדורי סידן כפתרון לבעיית בריחת הסידן שלכם אל תשכחו את מחקרי האוכלוסיות על האסקימוסים ותושבי המזרח הרחוק, תפעילו שיקול דעת והיגיון מדעי ואל תעשו זאת. במקרה שאתם ממש מודאגים קחו כמות מזערית בלבד של התוסף, לא יותר מ- 150 מ"ג ביום.
הסיבה העיקרית לכך היא שצריכה מוגזמת של סידן יכולה ליצור תגובה שלילית עם מינרלים כגון ברזל, אבץ, זרחן ומגנזיום ויוצרת סיכון למחסורי מינרלים אצל אנשים רגישים.
בדו"ח של האקדמיה הלאומית האמריקאית למדע מ-1998 שנושאו: קביעת רמות מקסימליות של צריכת מרכיבי תזונה נכתב: "כמו כל כימיקל, מרכיבי מזון (לדוגמה סידן) עלולים לגרום להשפעות בריאותיות שליליות אם הצריכה כתוצאה מכל שילוב של מזון, תוספי מזון ותרופות היא בעודף".
מחקרים מגלים שספיגת הברזל יכולה לרדת בעד 50% ע"י צורות רבות נפוצות של סידן ועל ידי צריכת חלב, כלומר גם כשאוכלים מזון שמכיל ברזל. הנוסחאות הבאות של סידן: calcium citrate, calcium ascorbate, calcium chelates, לא נמצאו כמפחיתות את ספיגת הברזל (7), אבל כן יתכן שצריכה מוגברת של מקורות מסוימים של סידן עלולים לעודד מחסור בברזל אצל אנשים עם רמת ברזל גבולית.

החשיבות של חשיפה לשמש וויטמין D בתזונה:
ויטמין D הוא מתווך שעוזר לספיגה ולהטמעה של הסידן בעצמות. החשיפה לשמש הינה המקור הטבעי החשוב ביותר ליצירה ולאספקה של ויטמין D לגוף, במיוחד אם לא צורכים מזונות מהחי שבהם מצוי הויטמין. לכן החשיפה היומית לשמש חשובה ביותר לעצמות. המצער הוא שגם בארצות שטופי שמש מתגלה מחסור בויטמין D בפלזמה בקרב מרבית הבוגרים. גם כאן גורמת שוב המערכת הרפואית יותר נזק מאשר תועלת באזהרות הגורפות שלה להימנע מכל חשיפה לשמש, כביכול כדי למנוע את סרטן העור. זאת עצה שגויה ביותר והרסנית עד כדי מוות. לקרני השמש יש השפעות מטיבות רבות על הנפש והגוף מאשר רק יצירה של ויטמין D. לכן, מניעה של שמש מעור הגוף הינה טעות קשה. כל אדם זקוק לחשיפה לשמש על בסיס יומיומי במידה הנכונה. שיפור הביוכימיה של הגוף באמצעות תזונה טבעית וחיזוק העור ומערכת החיסון של האדם ולא מניעה של חשיפה לשמש הם המפתח למניעה של סרטן העור. בכל אופן מחסור בויטמין D הוא אחד הגורמים הישירים לתופעת בריחת הסידן. לכן יש טעם לקחת תוסף של 1000-5000 מ"ג של ויטמין D ביום על בסיס קבוע.
מחקרים הראו שתוספת של כ- 800 מ"ג ויטמין D ביום ותוסף סידן מורידים באופן משמעותי את איבוד העצם ואת שיעור השברים בצוואר הירך.
אם כך האם ניתן לייחס את האחוז הגבוה של בריחת סידן בקרב האסקימוסים לחשיפה מועטה בהרבה וישירה של קרני שמש? יש להניח שכן. שימו לב שהאסקימוסים מקבלים כמות נכבדה של ויטמין D מהמזון מהחי, בעיקר דגים, שהם אוכלים, כלומר שלחשיפה לשמש יש ערך גבוה יותר מאספקה בלבדית של ויטמין D. בהקשר זה יש להוסיף להסבר גם את רמת החלבון הגבוהה שצורכים האסקימוסים, עובדה שמעודדת בריחת סידן מהעצמות. אבל בכך נדון מאוחר יותר.
יחד עם זאת, מחקר ארוך טווח של 18 שנה הראה ש-600 מ"ג של סידן היה יעיל כמו 1200 מ"ג במניעת אוסטיאופורוזיס כל עוד רמה מספקת של ויטמין D הייתה נוכחת בדם. במחקרים רבים התגלה שלרמות נמוכת של ויטמין D בדם היה המתאם הגבוה ביותר עם סיכון לשברים (6).
לכן אספקה שוטפת של ויטמין D הינה בעלת חשיבות קריטית לחוזק העצמות ומניעת בריחת סידן.

לסיכום, כדאי מאוד לא להסתמך על תוספי סידן כדי לספק את הצורך היומי של הגוף בסידן. דרך חכמה ובריאה יותר היא להסתמך על מזונות טבעיים שבהם יש שפע של סידן שמגיע יחד עם עוד אלפי רכיבים תזונתיים בצירוף טבעי מושלם לגוף. כך נמנע באותו הזמן גם סיכון לכל מחלה אחרת שהיא. 
תזונה טבעית ומאוזנת תספק לגוף כמות מספקת של סידן כדי להשיג את האיזון הנכון של מרכיבי תזונה התורמים לבריאות העצם.
עדויות רבות מלמדות שההמלצות לצריכת סידן כוללת (מזון + תוספים) המגיעה לצריכה של קרוב ל- או מעבר ל-2000 מ"ג סידן ליום עלולות לגרום לנזק ויש להימנע מהן.
המיקוד על צריכת סידן במקום על מרכיבים קריטיים יותר כגון שימוש בתרופות, ויטמין A (עודף) ויטמין D (חוסר), צריכת כמות גבוהה של חלבון מהחי ומלח ומחסור בתרגילים עם נשיאת משקל, מבטיח שאוסטיאופורוזיס תישאר בעיה קשה ומסוכנת החל מגיל צעיר יחסית בקרב אוכלוסיית העולם המערבי שניזונה מהמזון הרגיל.

רוצים לקרוא עוד על מה הסיבות האמיתיות לתופעת בריחת הסידן מהעצמות?

ועל מה הוא הטיפול הטוב ביותר לעצירת המחלה ואפילו לשיפור מסת העצם?

על כך ועל נושאים נוספים נדבר במאמר הבא