Hunza Health Education Center

אוסטיאופורוזיס – בעיה קשה ונפוצה

בעיית הבריאות הקרויה בעברית "בריחת סידן" או "חללת העצם" או המוכרת בשמה הלועזי אוסטיאופורוזיס יוצרת נזקים בריאותיים קשים וגורמת לסבל רב למיליוני אנשים בישראל. על פי הערכות שונות כ- 250,000 אלף נשים וכ- 70,000 גברים בישראל נפגעים מהמחלה ומוגדרים כבעלי צפיפות עצם נמוכה מאוד. עוד כ- 600,000 ישראלים מוגדרים כבעלי צפיפות עצם נמוכה (אוסטיאופניה), שלב אחד לפני אוסטיאופורוזיס. המומחים מסכימים שהמחלה גורמת לכ- 50,000 שברים בשנה.

אוסטיאופורוזיס קשורה לגיל אך הופעתה איננה מחויבת המציאות עם הגיל. התבגרות פירושה יותר זמן חשיפה לגורמים שלילים ולא יותר. לכן הקטנת או העלמת הגורמים השליליים יכולה להשפיע באופן קריטי על הופעת המחלה או על העצירה שלה.
אכן עם העלייה בגיל אנחנו רואים שהעצמות מאבדות יותר ויותר מהמסה שלהן עד שעמוד השדרה המותני קורס וכתוצאה מכך נוצרים כאבים קשים, קטנה יכולת התנועה והגמישות של עמוד השדרה ונגרמת פגיעה קשה בתפקוד היומיומי. הרבה מאוד אנשים מגלים שאיבדו מגובהם עם השנים. אין ספק שמעקב אחרי הגובה שלנו יכול לשמש כאינדיקציה להתקדמות של המחלה ונורת אזהרה אדומה.
אין ספק שהמחלה גורמת לנזקים כלכליים קשים הן לפרט והן לחברה כולה. לכן יש לדעת שניתן למנוע אותה מלכתחילה וגם להירפא ממנה במידה רבה או לעצור את התקדמותה עם הגיל באמצעות שליטה על אורח החיים והרגלי התזונה שלנו.
את דרגת איבוד העצם נהוג למדוד במספר נקודות בגוף ולכל נקודה נותנים ניקוד ולבסוף עושים שקלול של הנקודות ומקבלים את דרגת איבוד מסת העצם בכל אזור בגוף.
הטיפול של הרפואה במחלה הוא לרוב רשלני ואיננו מונע את התקדמות המחלה. רופאים מנסים תמיד לטפל בתוצאה ולא בגורם למחלה ולכן הם רושמים מיד הורמונים וכמויות מטורפות של סידן אנאורגני כפתרון יחיד לבעיה. גם לאחר בדיקות חוזרות ונשנות שמראות שההתקדמות של המחלה לא נעצרת הם אינם מעלים בדעתם שאופן הפעולה שלהם שגוי וממשיכים להגדיל את מינון הסידן. הבעיה הינה שמחסור בסידן איננו הגורם העיקרי לבעיה ולכן טיפול רק באמצעות תוספת סידן איננו יעיל בעצירת המחלה.

האם באמת נחוץ ויעיל לבלוע סידן במינון גבוה בכל יום?

בעולם המערבי ובישראל המערכת הרפואית  והרופאים מעודדים אותנו באמצעות פרסומות ראוותניות  לצרוך יותר סידן במטרה לטפל במגיפת האוסטיאופורוזיס (זאת מגיפה אמיתית). יש תקווה שהגברת הצריכה של סידן תגביר את צפיפות העצם ותפחית את השיעור הגבוה של שברי צוואר ירך ושברים דחוסים בעמוד השדרה אצל הקשישים. לאישה מבוגרת עם תוחלת חיים צפויה של 80 שנה יש 16% סיכון לשבור את צוואר הירך שלה. שיעור התמותה בשנה הראשונה לאחר שבר צוואר ירך נע בין 15% ל-20% כך שמדובר כאן בבעיה רצינית והסיכון לשבר עולה ככל שצפיפות העצם יורדת. מחקרים מראים שלנשים עם צפיפות העצם הנמוכה ביותר יש סיכון גבוה בהרבה לפגיעה קשה מנפילה. כיוון שרוב שברי צוואר הירך נגרמים כתוצאה מנפילה, יש לעשות מאמץ כדי לאתר נשים עם סיכון גבוה לנפילה ולנקוט בפעולות מניעה אגרסיביות ויעילות באמת כאשר לאותן נשים יש צפיפות עצם נמוכה.
אז מומחי הבריאות ממליצים באגרסיביות לנשים לצרוך 1000-2000 מ"ג סידן בצורת מוצרי חלב או תוספים. הגישה הזאת נכשלת ברוב המקרים אם לא מחברים אותה עם שינויי עמוק של תזונה ואורח חיים.
אין שום בעיה לקבל את כל הסידן הנחוץ לגוף האדם, שהוא לא יותר מכ- 400 מ"ג ביום ממזון מהצומח, כך שנטילה של סידן נוסף באמצעות תוספים יכולה להיפסק או לפחות צריכה להיות בכמות מזערית ביותר. כשאנו צורכים סידן מהמזון המלא אנחנו מקבלים גם שפע של מרכיבי מזון שחשובים ליצירת בריאות אופטימלית, מרכיבים כמו: חומצה פולית, אשלגן, מגנזיום, כרום, מולבידנום, נחושת, אבץ, פיטואסטרוגנים, פוליפנולים, קרטנואידים, חלבונים בריאים, חומצות אמינו חיוניות ומקבץ של ויטמינים שכולם משפיעים על בריאות העצמות. בליעת תוסף בודד של סידן בלבד איננה יכולה לעולם להיות שקולה לקבלת אלפי רכיבי תזונה באיזון מושלם מהמטבח של הטבע והבורא.

חשוב לדעת שלמרות שהממסד הרפואי שוטף את מוחו של הציבור לצרוך מוצרי מזון נבחרים העשירים כביכול בסידן המומחים אינם אחידים בדעתם לגבי כמות הסידן הדרושה לגוף.
צוות יועצים מטעם הממשל האמריקאי שסקר מחקרים רבים של מאזן סידן, ובדק מה היא הנקודה שבה כמות הסידן הנצרך שווה לכמות הסידן המופרש, הגיע למסקנה שכמות סבירה של סידן היא 550 מ"ג של סידן ליום. בואו לא נשכח שהמלצה זאת נשענת על התזונה המערבית הנפוצה  הנאכלת בארה"ב ועליה היא מבוססת. כדי לוודא ש-95% מהאוכלוסייה תקבל את הכמות הזאת האקדמיה הלאומית האמריקאית למדע המליצה על צריכה של סידן בכמויות הבאות: (4).

• 1000 מ"ג/יום בגילאי 19-50

• 1200 מ"ג/יום בגיל 50 ומעלה

• 1000 מ"ג/יום לנשים הרות או מניקות

אבל יש כאן בעיתיות קשה. כל ההמלצות האלה מתעלמות מהעובדה שהאדם כבר צורך סידן מהמזון. כמו כן הן מתעלמות מהעובדה שהאדם יכול לשפר את התזונה שלו ולקבל את כל כמות הסידן הדרושה לו מהמזון הטבעי, כפי שהטבע התכוון שיקרה וכפי שקורה בקרב כל בעלי החיים בטבע. אם כך מדוע האדם צריך להיות שונה מהם?
אבל ברור שליצרני תוספי המזון יש אינטרס למכור תוספים ולכן נוח להן להניח שהאדם הממוצע אינו צורך כלל סידן בתזונה שלו וגם לא יכול לשפר את תזונתו, הנחה שאיננה הגיונית בעליל. לכן הן בונות תוספים בריכוז של כ- 800-1200 מ"ג סידן ליום.
מה שעוד לקוי בגישה הזאת של הוספת סידן בכמות ענקית היא העובדה שלרוב מחקרי מאזן הסידן הם קצרי טווח ולכן הן מטעות את הציבור.
כדי לגלות כיצד הגוף מגיב לכמויות שונות של צריכת סידן לאורך זמן ארוך יש צורך להתייחס למחקרים ארוכי טווח. התוצאות ממחקרים כאלו מפתיעות את מומחי הבריאות.
מחקרים ארוכי טווח מגלים שצריכת כמות סידן כה גדולה כפי שמומלץ כיום למבוגרים איננה נחוצה ואף גורמת לנזק.
דבר ראשון שמחקרים ארוכי טווח מראים הוא שצריכת סידן מעבר ל-800 מ"ג/יום אינה מפחיתה את הסיכון לאוסטיאופורוזיס.
לדוגמה, במחקר הרוארד הגדול של גברים ממקצוע הרפואה ונשים שעבדו כאחיות, אנשים ששתו כוס חלב אחת או פחות בשבוע, לא היו בסיכון גבוה יותר לשבירת ירך או אמה מאשר פרטים ששתו 3 כוסות או יותר בשבוע (5). לכן שטיפת המוח של תעשיית החלב/המזון בעידוד הממסד הרפואי לצרוך 3-5 מוצרי חלב ביום וגם לקחת תוסף סידן מתגלית כלא הגיונית ומזיקה בעליל.
מחקרים נוספים הראו תוצאות דומות.
בנוסף לכך, מחקר על צריכת חלב יכול לבלבל משום שחלב מועשר בדרך כלל בויטמין A+D, ולויטמין A יש השפעה שלילית קשה על בריאות העצם. יתכן שיש כאן משתנה מבלבל. יתכן שהמחקרים האלו הראו שחלב מזיק, לא מועיל, לבריאות העצם של נשים גם בגלל החשיפה לרמות מזיקות לעצם של ויטמין  A כתוצאה משתיית יתר של חלב.

עדויות נוספות תומכות בכך שמבוגר בעולם המערבי לא באמת זקוק לכמויות סידן גבוהות כפי שמומלץ כיום.
מחקרים בהודו, סין באזוריה הכפריים, ויפן, ששם צריכת הסידן הממוצעת היא 300-400 מ"ג/יום, מראים שהשכיחות של שברי צוואר ירך מאד נמוך באופן יחסי. תוצאות אלה מלמדות אותנו שיש קשר חלש מאוד בין הוספת סידן לתזונה לבין מניעת אוסטיאופורוזיס ומניעת שברים בעצמות.
ברור שמה שתורם לשכיחות הנמוכה של אוסטיאופורוזיס ושברים בעצמות במזרח הוא שבתרבויות אלה אורח החיים שונה מהותית מאשר בעולם המערבי. באזורים נרחבים של הארצות האלה התזונה מלאה וטבעית יותר ורמת הפעילות הגופנית ורמת החשיפה לאור השמש גדולים יותר ויכולים להסביר את שיעור השברים הנמוך.

אז מדוע הרפואה המערבית ממשיכה להדגיש בפני הציבור כמעט אך ורק את תוספת הסידן כפתרון לבעיה למרות שהיא רואה על מטופלים שזה לא יעיל במקום לחנך לתזונה טבעית, לפעילות גופנית בונת עצם ולחשיפה מושכלת לשמש?
אולי משום שהרפואה ממוקדת בלרשום גלולות לכל בעיה ולא בשיפור אמיתי של אורח החיים והרגלי התזונה של הציבור?
לזה יקרא רפואה אחראית, אמיתית, מוסרית?

מה הסיבות האמתיות לתופעת בריחת הסידן מהעצמות?

מה הוא הטיפול הטוב ביותר לעצירת המחלה ואפילו לשיפור מסת העצם?

על כך ועל נושאים נוספים נדבר במאמר הבאה.