מבוא:

שכיחות מחלת האסתמה  הולכת ועולה בעולם המערבי ובישראל. כ- 100,000 ישראלים מוגדרים כחולי אסתמה ונוטלים תרופות על בסיס קבוע פחות או יותר. בין השנים 1982-1992 עלה בארה"ב שיעור התמותה מאסתמה  ב- 35%!! בשנים אלה עלה מספר החולים במחלה ב- 42%. מגמה זו אופיינית לכל הארצות המפותחות וגם לישראל.

המחלה נחשבת בעיני רופאים ומטופלים כבלתי ניתנת לריפוי. בתוכנית הצהריים של יעל דן בגלי צהל רואיינה רופאה שהצהירה בפסקנות שלמחלת האסתמה אין ריפוי ולכן כל מה שנותר הוא להשתמש בתרופות לדיכוי הסימפטומים. למגינת ליבם של אלפי חולי האסתמה זו ההשקפה הקונבנציונאלית. מה אם כן, הסיבות למחלות אלו ? כלומר, האם ידועים הגורמים הישירים למחלה.

גישת הנטורולוגיה מוכיחה מעל לכל ספק שתי עובדות:

א.    שהגורמים אכן ידועים וברורים והם קשורים לאורח החיים, לתזונה ולהרגלים ולהתנהגויות היומיומיות שלנו.

ב.    שניתן לסלק את הגורמים הידועים ולשפר את התזונה  ועל ידי כך ניתן להירפא סופית ממחלת האסטמה, לרוב תוך זמן קצר.  

אסתמה (גנחת הסמפונות, קצרת הסמפונות):

הרפואה מגדירה את המחלה כ – "מצב שבו יש היצרות של נתיבי האוויר בגלל תגובת יתר על גירויים מסוימים שיוצרת דלקת" (מרק).

בזמן התקף אסטמטי השרירים החלקים של הסמפונות מתכווצים והרקמות שמצפות את החלל הפנימי שלהם מתנפחות ומפרישות ריר לתוך נתיבי האוויר. פעולות אלה מקטינות את הקוטר של נתיבי האוויר ויוצרות היצרות של הסמפונות. ההיצרות מחייבת את האדם האסטמטי להתאמץ כדי להכניס לריאות את הכמות הדרושה של האוויר. מצב זה גורם למצוקות שונות כמו – קוצר נשימה ומחסור בחמצן, שיעולים, צפצופים וחרחורים בנשימה ומועקה בבית החזה. המצב יכול להיות חמור עד כדי חסימה מוחלטת של נתיבי האוויר וגרימת מוות מחנק.

ד"ר איתי גל כותב:

למרות ההתקדמות שחלה בהבנת האסתמה ודרכי הטיפול בה, חלה בשנים האחרונות עלייה מדאיגה בהיקפה ובעוצמתה, במספר האשפוזים ואף במספר מקרי המוות הנגרמים כתוצאה ממנה. האסתמה מוגדרת כיום כליקוי בתפקודי מערכת הנשימה, המאופיין בהיצרות ובדלקת הפיכות של דרכי הנשימה, כתגובה למגוון של גירויים. העיקריים שבהם, אצל ילדים, הם זיהום ויראלי של דרכי הנשימה העליונות, אלרגנים שונים ופעילות גופנית ) Induced Asthma EIA (Exercise.

כהרגלם מחפשים הרופאים את גורמי המחלה מחוץ לגופו של האדם. אפילו הפעילות הגופנית מואשמת ביצירת התקף אסתמה. המקרה היחיד שבו הם מפנים את מבטם לתוך הגוף הוא כשהם מאשימים את הגנטיקה הגרועה של האדם ביצירת המחלה. לטענתם הגנטיקה היא שגרמה לאדם להיות "אלרגי" לחומרים שונים.

על פי הרופאים הסיבות לדלקת הסמפונות הן: אבקת פרחים, קרדית אבק הבית, נוצות, בעלי חיים, משברים רגשיים, קשקשים של בעלי חיים, כלור, מוצרי טיפוח וסבון, בדים מסוימים, צמר, עשן, אוויר קר, פעילות גופנית, צבע מאכל צהוב, אספירין, תרופות נוגדות דלקת, עשן סיגריות, חומרים משמרים, בירה או יין אדום ומספר מוצרי מזון ספציפיים.  אבל מדוע "גורמים" כביכול אלה אינם משפיעים על מרבית האנשים אלא רק על חולי האסטמה? הרופאים יענו כמובן – "זו התורשה שאשמה". תשובה זו אומרת למעשה שחולי האסטמה, כמו כנראה כל החולים במחלות השונות והרבות, סובלים מגנטיקה נחותה, פגומה וחולנית שהופכת אותם לרגישים יותר לעשרות תופעות וחומרים ויוצרת אצלם את החולי. לצערנו מרבית הציבור השתכנע שהסבר זה הוא האמת, אבל אנחנו רופאי הנטורולוגיה מוכיחים כבר 200 שנה שזו לא האמת או לפחות כל האמת.

ראשית נטען שה"גורמים", כמו גם התורשה אינם בהכרח "גורמים" אלא רק מהווים זרזים להתפרצות ההתקף, או תהליך הניקוי וההפרשה. יתר על כן, יש חולי אסתמה שאינם חשופים כלל לגורמים אלרגניים גלויים לעין ועדיין חולים במחלה וסובלים מהתקפי אסתמה חוזרים ונשנים. כלומר צריך להיות כאן "גורם" חזק הרבה יותר שנמצא בשורש של התופעה. אם כך, מהו אותו הגורם?

 הטיפול של הרפואה:

הרפואה מתמקדת בזיהוי האלרגנים והתופעות המעוררות את ההתקף ובהמלצה להימנע מחשיפה אליהם. כמו כן היא ממליצה על תרופות מרחיבי סמפונות בשעת ההתקף או לפני פעילות גופנית.

פרופ' מנדלסון, רופא ילדים אמריקאי ידוע שיצא נגד עולם הרפואה והתרופות בשלושה ספרים סנסציוניים שכתב, כותב: "לרוע המזל תזונה שהשפעתה רבה על בריאות האדם אינה זוכה לתשומת לב מספקת בבתי הספר לרפואה והתוצאה היא בורות רבה בקרב הרופאים בני זמננו. התעלמות הרופאים מהשפעתה של התזונה גורמת להם לטפל במחלות רבות בעזרת תרופות מסוכנות ולפעמים אפילו ניתוחים" (1). "התנהלות עדר של הרופאים, בלי היכולת האינטלקטואלית לשאול שאלות, לחפש תשובות….היא הכישלון הנוראי של הרופאים" (1).

לדעת פרופ' מנדלסון ההפניה של חולה האסטמה למומחה לאלרגיות היא מסוכנת משום שהוא יבצע ללא אבחנה עשרות בדיקות מיותרות, לא נעימות, לא מדויקות ולפעמים מסוכנות (1). פרופ' מנדלסון אומר: "הבדיקות הן רק חלק מהבעיה, הטיפולים שבאים אחרי הבדיקות עשויים להיות גרועים יותר מהתסמינים שעליהם הם אמורים להקל" (1). "הסכנה היא שתקבלו טיפול חיסוני להפחתת הרגישות לאלרגנים מסוימים או תרופות כגון אנטיהיסטמינים, קורטיזון, פרדניזון, סטרואידים, נגזרות קסנטין וכד', ערכן של התרופות נתון במחלוקת רבה מאוד והתוצאות ארוכות הטווח שלהן אינן ידועות" (1). "השאלה החשובה, שעדיין לא נענתה, היא מהן התוצאות ארוכות הטווח האפשריות של טיפול כזה". נראה שמומחים בתחום זה אינם רוצים לדעת מהי התשובה, משום שתרופות אלה ניתנות כבר במשך עשרות שנים, ובכל זאת לא זכה נושא זה להתייחסות ראויה" (1).

 פרופ' מנדלסון מציין שתרופות אלה גורמות לתופעות לוואי כמו: קצב לב מהיר, חוסר שקט, כאב ראש, בחילה, עצבנות, פרכוסים, נדודי שינה, הקאות ורעד בשרירים. הרופאים מסכימים ש – "שימוש יתר בתרופות אלה יכול להיות מסוכן ביותר". "הצורך בשימוש ממושך יכול מצביע על עווית סמפונות חמורה, שיכולה להוליך לכשל נשימתי ולמוות". "הוכח שטיפול סטיר ואידי בילדים חולי אסתמה גורם לעיכוב הגדילה, לפגיעה בעצמות ובמפרקי הירכיים, בחיסוניות ובעדשת העין עד להתפתחות קטרקט" (1). אין ספק שזה מחיר נורא עבור כמה שעות או ימים של שקט מדומה בסימפטומים של המחלה. ברור שריפוי לא יכול לנבוע מהרעלה של המטופל בסמים קשים המכונים תרופות. יחד עם זאת מרבית החולים מגיעים למצבי אין ברירה שבהם עליהם להשתמש בסמים אלה במצבי חירום. במצבי אין ברירה יש להשתמש בתרופות לפרקי זמן קצרים אבל במקביל ומידית כדאי לחפש את הדרך להבריא לחלוטין מהמחלה ולרדת מכל הסמים והרעלים שהרפואה מציעה לכם בנדיבות, כמו אותו מוכר סמים שמפתה ילדי בית ספר להתחיל לצרוך סמים במתן מנות קטנות ובמחיר מוזל כדי שיפתחו תלות כרונית בו ובסמים שלו (השוואה מחרידה זו נלקחה מספרו של פרופ' מנדלסון, "וידויים של כופר ברפואה" ( 4). 

כפי שכל חולה אסטמה יודע מניסיונו התרופות אינן מרפאות את המחלה. אבל מה שמרבית חולי האסטמה אינם יודעים הוא שהתרופות עצמן הופכות עם הזמן לגורמים העיקריים להנצחת המחלה ולהחמרתה במשך כל החיים. העוול הנורא לחולים נגרם בשל העובדה ששום רופא לא יספר לחולה אסטמה שהוא יוכל להירפא ממחלתו באמצעות שינוי תזונתי וניקוי גוף משמעותיים. נהפוך הוא, אותה רופאה שהופיעה בגלי צהל הלעיטה , כמו מרבית חבריה, את הציבור ברעל של חוסר תקווה, בורות ואמונה בתורשה ובגורל אכזר.  

הרפואה הקונבנציונאלית הדורסנית, המונופוליסטית והאינטרסנטית שהשתלטה על העולם המערבי, שליחתה של תעשיית התרופות שמסבסדת את לימודי הסטודנטים לרפואה כבר משנה הראשונה ללימודיהם משתדלת לצייר את עצמה באמצעות יחצנים כמושיעה של האנושות בו בזמן שהיא מסתירה מהם את הסיבות האמיתיות למחלתם ומשתדלת לכבול אותם אליה ולתעשיית התרופות עד יומם האחרון. לא רק אני יוצא בדברים קשים אלה, גם ד"ר פורמן, פרופ' מנדלסון, פרופ' קמפבל ואחרים מציינים זאת במאמריהם וספריהם (1,2,3,4).

פרופ' מנדלסון אומר – התנגדו לקבל את התרופות המסוכנות שמציעים לכם הרופאים, אלא רק במצב של סכנת חיים. חפשו אחר המזונות שמזיקים לכם  ורוב הסיכויים שתגלו את הגורם ותפתרו את הבעיה בכוחות עצמכם בלי להזדקק לרופא "מומחה" לאסטמה עתיר ניסיון, כזה שרושם שנים רבות סטרואידים מבלי שיש לו מטופל אחד שהבריא כתוצאה מכך(3). אני חולק עליו בדבר אחד בלבד – לדעתי לשום מטופל אין באמת את הכלים להבריא ללא עזרה של מומחה בתזונה ובניקוי גוף. ואני אומר לכם בוודאות ששינויים קלים ובערך לא יובילו אלא להקלה ולא לריפוי.

 הטיפול הטבעי של הנטורולוגיה:

כאמור ניסיוני האישי וניסיונם של כל רופאי הנטורולוגיה בעולם ב- 220 השנים האחרונות מוכיח מעל לכל ספק שמרבית החולים במחלה יכולים להירפא תוך זמן קצר מהמחלה באופן סופי אם ינקטו בפעולות הנכונות.

אולם ראשית יש להבין מה הם הגורמים האמיתיים למחלה.

מערכת הנשימה כוללת את האיברים הבאים: האף, הלוע, הגרון, קנה הנשימה, הסמפונות והריאות.

התפקיד העיקרי של מערכת הנשימה הינו – קליטת חמצן מהאוויר והעברתו לדם ולתאים לצורך חמצון הגלוקוז ויצירת אנרגיה זמינה לגוף. בתהליך זה נוצר ומופרש מהריאות פחמן דו חמצני.

האף הוא המעבר הראשוני של האוויר מהחוץ לפנים הגוף לתוך מערכת הנשימה. באף מצויות אלפי ריסיות הנעות בקצב של מאות פעמים בדקה בכיוון הפוך לכניסת האוויר וזאת במטרה להרחיק גופים זרים וחלקיקי אבק ממערכת הנשימה. ריסים אלה נהרסים אצל אנשים המעשנים והמשתמשים באף כדי לפלוט את עשן הסיגריה. לכן הסיכון של מעשנים, גם פאסיביים, לחלות באסטמה או להחמיר את מחלתם גדול יותר.

החלק הפנימי של האף כמו בכל מערכת הנשימה מצופה רירית המייצרת חומר רירי-נוזלי שתפקידו העיקרי הוא לקלוט את כל החלקיקים הזרים החודרים לאף דרך האוויר. כאשר האוויר מזוהם בכימיקלים מגרים או עשיר בחומרי אבק או חומרים מגרים אחרים תפריש הרירית כמויות גדולות של ריר כדי להתגבר על החומרים הזרים. לכמות גדולה זו של ריר קוראים נזלת או ליחה.

הסמפונות הן ביסודם צינורות בעלי דפנות שריריים.  הרפידה הפנימית שלהם הינה רקמה רירית שמייצרת ריר. חומרי גירוי שונים שנכנסים למערכת הנשימה יגרמו לשרירי הסמפונות להתכווץ או להתרפות ובכך לפתוח או לסגור את נתיבי האוויר לריאות.

על פי תפיסתנו המוכחת כנכונה נגרמת המחלה בגלל הצטברות קריטית של פסולת בדם וברקמות הגוף. הצטברות זו נגרמת בגלל אורח חיים שגוי ותובעני שמרושש את האנרגיה העצבית של הגוף ומוביל ליכולת מופחתת של סילוק הרעלים מהדם והתאים. האנרגיה העצבית חיונית לתפקוד תקין של כל איבר בגופנו. בזבוז של האנרגיה העצבית באמצעות הצבת דרישות מוגזמות בפני הגוף, עבודה קשה, אכילה גרועה, כמויות גדולות של רעלים מהסביבה והתזונה, מחסור בשעות שינה, פעילות פיזית קשה, התשה חושית ועוד, גורמת לירידה בכמות האנרגיה העצבית המוזרמת לכל איבר בגוף וגם לאיברי ההפרשה. אנרגיה פחותה גורמת לירידה בכח התפקוד של אברי ההפרשה והתוצאה הינה הצטברות פסולת מטאבולית וחיצונית בתאי הגוף ובדם.  במצב חירום זה הגוף מגייס מנגנוני הפרשה נוספים כדוגמת הקרומים המצפים את החללים הפנימיים. אלה מתחילים להפריש ריר שמכיל בתוכו את חומרי הפסולת והחומרים הרעילים בתקווה שבאמצעות שיעול הם יוצאו מדרכי הנשימה העליונות ויורחקו מחוץ לגוף כליחה ונזלת. בתהליך זה יכולים גם פתחים נוספים לשמש כאפיקי הפרשה פוטנציאליים – העיניים, האוזניים, האף, העור, הוגינה. ההפרשה של חומרי הרעל והפסולת גורמת בדרך כלל לגירוי של הרקמות שדרכן הפסולת יוצאת ולדלקת מקומית וזמנית בגלל הריכוז הגבוה של החומרים. יש להבין שהרפואה מתייחסת להפרשות אלה כמחלה עצמה ואילו הנטורולוגיה מתייחסת אליהן כפעולות ריפוי שהגוף מבצע כדי להציל את עצמו מהרעלה קשה, ממחלות קשות יותר וממוות. כל תא ותא בגופנו ועל כן גם הגוף כולו עסוקים במהלך כל שנייה בניקוי עצמי. ניקו מידי של התא חשוב הרבה יותר מהזנה של התא. בזה תלויה חיוניותינו, בריאותנו ותלויים חיינו. לכן הגיוני שאם היינו מצמצמים את כמויות הרעלים שאנחנו מחדירים לגופנו ובמקביל מאפשרים לפסולת האגורה ברקמות ובדם לצאת מהגוף הייתה המחלה מסתיימת והגוף היה מבריא באופן סופי מהמחלה.

כאמור שתי פעולות נחוצות להשגת החלמה מהמחלה:

א. הפסקה של החדרה של חומרי פסולת ורעל לגוף. אלה מגיעים בעיקר דרך המזון, האוויר והמים אבל גם משימוש בחומרים שונים שאינם מזון והם גורמים מזהמים.

ב. מתן אפשרות לגוף להפריש את הפסולת האגורה והמצטברת במהלך שנים רבות בגוף בצורה יעילה ובאופן סופי באמצעות תזונה שמקילה על עבודת העיכול והניקוי של הגו, תזונה כירורגית והליכי ניקוי עמוקים יותר שמאיצים את תהליך ההחלמה.

למעשה התרופות שמציעה הרפואה עושות את ההפיך הגמור משתי הפעולות האלה. ראשית הן עצמן רעלים בהגדרתן ולכן הן מוסיפות על ההרעלה הכללית של הגוף, שהיא הגורם הראשוני למחלה, ועל כן מחמירות את המחלה בטווח הבינוני והארוך. שנית, הן בולמות את היכולת של הגוף להפריש את הפסולת מחוץ לגוף וגורמת להמשך והאצה של תהליך הצבירה של הפסולת בגוף.

כאמור כל חולה אסתמה יודע מניסיונו שהתרופות אינן מרפאות את המחלה. נהפוך הוא, בדרך כלל עם השנים הוא מרגיש שמחלתו הולכת ומחמירה. למרבה הצער, התרופות הניתנות לחולי אסתמה עצמן הנן בסופו של דבר הגורמים העיקריים להנצחת המחלה ולהחמרתה. שוב מתברר, כמו בשאר המחלות, שהדרך הקלה והלא יסודית של שיכוך סימפטומים בלבד במקום לטפל בשורשי הבעיה מובילה להרס הבריאות ולא לשיקומה.

חולה אסתמה שלומד את חוקי הבריאות והגוף וחוזר לספק את צורכי הגוף בצורה האופטימלית חווה ברוב המקרים ירידה מהירה בעצמה ובתכיפות של ההתקפים עד שהם נעלמים לחלוטין. או אז הוא מגלה להפתעתו שהוא יכול להיחשף לכל הגורמים שקודם הוא היה כביכול אלרגי אליהם והם אינם משפיעים עליו. זו ההוכחה הנצחת לכך שעצם החשיפה לחומרים האלה או לתנאים סביבתיים מסוימים לא הייתה הגורם למחלה אלא טריגר בלבד. גם שינויים במזג האוויר, שינויי גובה, חום קור לחות ופעילות גופנית לא גורמים יותר להתקפים.

אחד הכלים החשובים, אם כי לא תמיד נחוצים, לשיקום חולה האסתמה הוא התזונה הכירורגית . בתהליך הניקוי ניתנת אפשרות מושלמת לגוף להפריש ולסלק מתוכו את מצבורי הפסולת והרעלים במהירות הגבוהה ביותר ולהשיב את הבריאות לתקנה, במידה ולא נגרם לרקמות נזק בלתי הפיך על ידי התרופות.

תהליך הניקוי מחייב בפיקוח של אדם מיומן, לאו דווקא רופא קונבנציונאלי שאיננו מבין ולא כלום בתזונה כירורגית ולא למד עליו במהלך לימודי הרפואה. חולים רבים נוטים לראות ברופא הקונבנציונאלי כסמכות הרפואית שאיתה הם חייבים להתייעץ לגבי כל טיפול שמוצע להם. אני מדגיש שמעולם לא שמעתי על רופא קונבנציונאלי, מומחה לאסתמה או אחר, שהמליץ למטופל שלו לעשות תהליך ניקוי עמוק באמצעות תזונה כירורגית והתנדב לפקח עליו. כולם כאחד ציינו שתהליכי ניקוי הם מסוכנים, גורמים לירידה מסוכנת במשקל ואסור לעשותם. עובדה מצערת זו מגלה את בורותם של הרופאים בכל הנוגע לאמצעי ריפוי טבעיים ובכללם תזונה טבעית בכלל ותזונה כירורגית בפרט שעליהם הם כלל לא למדו. שום רופא לא יאמר למטופל שלו שהוא איננו מבין בתזונה כאמצעי ריפוי, אלא יחווה דעה נחרצת למרות המחסור בידע בשני התחומים. לדעתי ולדעת ד"ר פורמן, ד"ר טילדן, ד"ר שלטון, פרופ' מנדלסון ורבים אחרים הרופאים, בעצם התנהגות זו, הינם האחראים הישירים למחלות ולסבל של אלפי בני אדם שברוב תמימותם מבקשים את עזרתם ומקבלים מהם עצות שגויות, שנובעות מאגו נפוח, עצות אינטרסנטיות, שמזיקות לבריאותם, מונעות מהם לנסות אמצעים טבעיים ומנציחות את מחלתם.

להלן אביא תיאור של כמה מקרים שהיו בטיפולי והבריאו או השתפרו מאוד כתוצאה מהטיפול הנטורולוגי.

שי, בחור בגיל 34, הגיע אלי בגין אבחנה של סרטן באשך. כמו כן הוא סבל מבעיות עור כרוניות שטופלו על ידי

זריקות נגד אלרגיה. בנוסף סבל שי מאסטמה שהופיעה בחייו בגיל 12, מאז גם טופל בתרופות והיה צמוד למשאף ונטולין ולאחר מכן בסימיקורט והשתמש בו על בסיס יומיומי. מידי פעם התנפחו לו הידיים עם שלפוחיות אדומות גדולות בכפות הידיים, והוא אושפז והולעט בתרופות שלא עזרו עד לקבלת קורטיזון שהעלים את הבעיה. שי גם סבל מנזלת ואף סתום באופן כרוני, דלקות בסינוסים, לחץ בחזה, בחילות, חוסר אנרגיה, שפעת שהופיעה 2-3 פעמים בשנה, עודף משקל של 20 ק"ג ובעיות עיכול. אף רופא-מומחה למחלתו מעולם לא דיבר עם שי על שינוי תזונתי לטיפול במצבו. לאחר חודש של שינוי תזונה כפי שהמלצתי לו ירד שי כ- 10 ק"ג מצב בריאותו הכללי השתפר מאוד והוא דיווח לי שהוא נזקק למשאף לעיתים רחוקות בלבד. שי התחיל בתזונה כירורגית ובתהליכי ניקוי עמוקים יותר ולאחר מכן לא חזר יותר להשתמש במשאף. הוא דיווח שנשימתו שקטה וחופשית כפי שלא הייתה מזה עשרים שנה. שי המשיך לרדת במשקל והשלים ירידה של 20 ק"ג תוך 3 חודשים. מצב בריאותו היה מצוין והוא נפטר מכל הבעיות שהטרידו אותו במשך שנים. כמו רבים אחרים שי זכה בחיים חדשים.

חיים, בחור בגיל 45, סבל מילדותו מאסטמה שאינה מאוזנת למרות שימוש קבוע בתרופות משולבות סטרואידים (סרוטייד 50/500 פעמיים ביום שאיפה) וכן Spiriva פעם ביום. בנוסף נטל בממוצע פעמיים ביום ונטולין. הוא סיפר שהאסטמה הייתה בשליטה במשך מספר שנים, עד לפני כשנתיים, אז נפגע בתאונת אופניים, לא חזר לפעילות גופנית אינטנסיבית שבה עסק קודם ומצב בריאותו הדרדר, בעיקר בהיבטי חומרת האסטמה. לחיים היה עודף משקל של כ- 30 ק"ג. הוא סבל מסחרחורות, תחושה של גודש ונפיחות בבטן, גאזים וצרבת, טחורים מדממים, ליחה כרונית שהתגברה אחרי האוכל, כאב ולחץ בחזה, עייפות, יתר לחץ דם וכולסטרול ושומנים בדם ברמה גבוהה. לאחר חודש של נטורולוגיה חל מהפך בבריאותו של חיים. מרבית התסמינים נעלמו והוא נזקק לתרופות בכמות קטנה מאוד. אחרי חודשיים לא נזקק יותר לשום תרופה לאסתמה שממנה סבל במשך 40 שנה!

מצב בריאותו הוטב ללא הכיר והוא רכב על אופניים במאמץ קשה במשך 2-3 שעות מספר פעמים בשבוע. כיום מצב בריאותו של חיים הוא מצוין ואין זכר לכל הבעיות מהן סבל כשהיגיע אלי לטיפול.

רמי, אדם כבן 60, הופנה אלי על ידי ד"ר גיא, מומחה למחלות דרכי הנשימה הרופא של חיים, כיוון שסבל מאסטמה מגיל 9 ובמשך 51 שנים. רמי סיפר שהוא טופל בכל השיטות המוכרות פרט לנטורולוגיה. בלית ברירה, ולאור ההחמרה המתמדת במצבו, הוא קיבל טיפול תרופתי קונבנציונאלי שכלל משאפים סטרואידים כדורים זריקות וגם טיפול הומאופטי, דיקור סיני, טיפול היפנוטי,  מסג'ים רפלקסולוגיה רייקי, איורבידה, מקרוביוטיקה. אחרי כל זה הגיע אלי לאחר שחלה החמרה נוספת במצבו והוא החל להשתמש במשאפי סטרואידים ואינהלציות של וונטולין בתדירות גבוהה – 1-3 פעמים ביום. כמו כן סבל רמי מעודף משקל של 35 ק"ג, מיתר לחץ דם, מרפלוקס, מפצעים כרוניים על העור, מגירוד מתמיד בעור, מעור לקוי מאוד, מחולשה ועייפות מתמדת, מדלקות חוזרות ונשנות בדרכי הנשימה, חום ושיעול וסוכר גבוה בדם, סביב 130. אין ספק שמצבו היה קשה. רמי החל בשינויי תזונה ותוך זמן קצר חלה ירידה בכמות ובתדירות נטילת המשאפים. אחרי כחודש וחצי הוא כבר היה ללא משאפי הסטרואידים ודיווח על מצב הרבה יותר טוב, לוקח ונטולין ממרחק של חצי מטר 3 פעמים ביום, ללא אינהלציות ונטולין על הפנים וללא משאפים של  ונטולין במהלך היום וסטרואידים של הלילה. רמי החל בתזונה כירורגית והיה עם סימפטומים קשים של התנקות. לאחר מכן הגיע לאי שימוש במשאף במשך 3 ימים ברציפות אבל כשחזר לאכול חזרו לאט תחושות המחנק והצורך במשאף אחת ל- 30 שעות. לאחר תקופת אכילה הוחזר רמי לתזונה כירורגית ושוב נעלם הצורך במשאף. הפעם נשמר המצב לתקופה ארוכה יותר אבל לאחר שבוע חזרה המועקה הנשימתית מידי פעם והי הצורך במשאף. מאז ביצע רמי עוד סבבי ניקוי באורכי זמן שונים והיגיע למצב שלא היה צריך משאף אפילו במשך שבוע. אולם בגלל הנזקים הקשים וההרעלה הקשה והכרונית שגרמו לו התרופות ממשיך רמי לסבול מתהליכי ניקוי קשים, כאבי ראש, ליחה מעטה, מידי פעם קוצר נשימה ועוד. אין ספק שמצבו של רמי השתפר במשך 4.5 החודשים שהוא בטיפולי ללא הכיר. כמות התרופות שבהן הוא משתמש ירדה כמעט לאפס, אבל רמי נמצא עדיין בתהליך התאוששות ומצבו לא מאוזן עדיין. אין ספק שהוא יצטרך לבצע עוד תהליכי ניקוי יזומים כדי למגר סופית את האסתמה הקשה ונזקי התרופות. בינתיים ירד רמי כ- 30 ק"ג ומרבית הבעיות האחרות מהן סבל וליוו אותו במשך שנים נעלמו ברובן.

 סיכום:

כאשר גוף האדם רווי רעלים כמעט כל חומר כימי ולא טבעי נוסף, או ניצול מאסיבי של כוחות הניקוי של הגוף, יכולים לגרום למשבר ניקוי שנקרא התקף אסתמה. ההתמקדות במספר חומרים או מזונות כגורמי ההתקף והוצאתם היא שגויה ויכולה להוביל למעט הקלה , אך לא לריפוי. יש לראות את הבעיה כבעיה ביוכימית כוללת של הגוף ולא כליקוי בלתי ברור של הגוף בדמות של "אלרגיה". אלרגיה זו ראיה צרה של המציאות. התמודדות עם הטוקסמיה הכללית של הגוף תוביל ברוב המקרים לריפוי סופי מהמחלה, אם לא נגרם נזק בלתי הפיך לרקמות על ידי התרופות הרעילות. אינני שולל גורמים נפשיים, חרדה, תסכול, דאגה, אכזבה, חום וקור ושינויי אקלים או מזג אוויר כאלמנטים שתורמים להתעוררות התקף, אבל הבסיס הביוכימי הרעיל חייב להיות קיים כדי שאלה יעוררו התקף משמעותי.

הדוגמאות המעטות שהבאתי במאמרי מדגימות את היכולת המדהימה של הריפוי הטבעי של גוף האדם. כאשר צורכי הגוף מסופקים בצורה מושלמת וכאשר המבריא חוזר לשמור על חוקי הבריאות מתחיל הגוף בניתוח עצמי שבאמצעותו כל חומרי הפסולת האגורים ברקמות נפלטים מחוץ לגוף ותאים פגועים וחולים במשך שנים נפלטים ובמקומם נבנים בהדרגה תאים חדשים ובריאים. שום ניתוח בעולם לא מסוגל לעשות את התהליך הזה. יכולת מופלאה זו נתונה לגוף החי בלבד וטמונה בו מטבע בריאתו.

ניסיוני הקליני במשך 25 השנים האחרונות לימד אותי שמרבית חולי האסטמה יכולים להחלים לחלוטין מהמחלה בזמן קצר יחסית למשך מחלתם אם ינקטו בכל הצעדים הדרושים להחלמתם. מובן שאלה שיחכו זמן רב מידי עלולים לגרום לנזקים בלתי הפיכים לרקמות ולאיברים ולהקשות מאוד על תהליך הריפוי. כל יום שחולף ובו משתמש חולה האסטמה בתרופות רעילות רק מקטין את הסיכוי לריפוי מהיר וקל מהמחלה.