Hunza Health Education Center

מבוא

הליקוריץ (שוש קרח) הוא אחד מצמחי המרפא העתיקים והמפורסמים בעולם. במשך אלפי שנים נעשה בו שימוש ברפואה הסינית, ברפואה הפרסית, ברפואה ההודית (איורוודה) וברפואת הצמחים האירופית.

בשנים האחרונות נפוצה הטענה כי ליקוריץ מסוגל "לנקות את כלי הדם", "להמיס טרשת עורקים" או "לפתוח עורקים חסומים". טענות אלו מופיעות לעיתים בפרסומות, ברשתות החברתיות ובאתרי שיווק של תוספי תזונה.

השאלה החשובה היא:

האם קיימת הוכחה מדעית לכך שליקוריץ מסוגל להסיר רובד טרשתי (Plaque) מכלי הדם?

התשובה הקצרה היא:

לא, ומי שטוען זאת אינו מבסס את דבריו על מחקרים ומוליך אתכם שולל!

נכון להיום אין מחקר קליני שהראה כי ליקוריץ פותח עורק חסום או מסיר פלאק טרשתי מכלי הדם.

עם זאת, הסיפור מעט מורכב יותר.

מהו ליקוריץ?

שמו הבוטני של הצמח הוא: Glycyrrhiza glabra

מדובר בצמח רב־שנתי ממשפחת הקטניות.

החלק שבו משתמשים הוא בעיקר השורש.

שורש הליקוריץ מכיל מאות תרכובות פעילות, ובהן:

• Glycyrrhizin
• Glycyrrhetinic Acid
• Flavonoids
• Chalcones
• Coumarins
• Polyphenols

החומר המפורסם ביותר הוא הגליציריזין (Glycyrrhizin), האחראי הן לחלק מההשפעות הרפואיות והן לרוב תופעות הלוואי.

למעשה, הגליציריזין מתוק פי 30–50 מסוכר רגיל.

מדוע בכלל נולדה הטענה שהוא מנקה עורקים?

הטענה מבוססת על מספר ממצאים מדעיים אמיתיים, אשר לעיתים מוגזמים מאוד בפרשנות השיווקית שלהם.

מחקרים במעבדה ובבעלי חיים מצאו כי חלק מחומרי הליקוריץ מסוגלים:

• להפחית חמצון של LDL
• להפחית תהליכים דלקתיים
• לפעול כנוגדי חמצון
• להשפיע במידה מסוימת על חילוף החומרים של שומנים

מאחר שדלקת וחמצון LDL מעורבים בהתפתחות טרשת עורקים, נוצרה ההשערה שליקוריץ עשוי לעכב את התקדמות המחלה.

אולם:

עיכוב אפשרי של תהליכים הקשורים לטרשת אינו שקול להסרת טרשת קיימת. כלומר, גם אם חומרים ספציפיים בליקוריץ יכולים לעכב במידה זאת או אחרת את תהליך טרשת העורקים, עדיין אין עדות שהם מסירים את הרובד הטרשתי שנדבק לדופן הפנימית של כלי הדם.

זהו הבדל מהותי.

האם ליקוריץ מסוגל לפתוח עורק חסום?

נכון להיום: אין הוכחה מדעית לכך.

לא פורסמו מחקרים קליניים איכותיים שהראו:

• פתיחת עורק כלילי חסום
• הקטנת חסימה בעורקי הלב
• הקטנת חסימה בעורקי הצוואר
• נסיגה משמעותית של פלאק טרשתי

במילים אחרות:

ליקוריץ אינו דומה לצנתור.

ליקוריץ אינו ממיס משקעי סידן.

ליקוריץ אינו מפרק רובד טרשתי קיים.

לכן הטענה שהוא "מנקה את כלי הדם" היא לכל היותר הגזמה שיווקית.

האם יש לו בכל זאת השפעות חיוביות, או אולי שליליות על מערכת הלב וכלי הדם?

ייתכן שכן.

מספר מנגנונים ביולוגיים עשויים לתרום בעקיפין לבריאות כלי הדם:

פעילות נוגדת חמצון

הליקוריץ מכיל פלבונואידים רבים.

תרכובות אלו מסוגלות לנטרל רדיקלים חופשיים ולהפחית נזק חמצוני.

פעילות אנטי־דלקתית

טרשת עורקים היא תהליך דלקתי כרוני.

חלק ממרכיבי הליקוריץ מפחיתים ייצור של מתווכי דלקת מסוימים.

השפעה על כולסטרול

בחלק מהמחקרים נמצאו שינויים מסוימים במדדי השומנים בדם.

עם זאת, ההשפעה אינה גדולה ואינה עקבית.

השפעה על האנדותל

האנדותל הוא השכבה הפנימית המצפה את כלי הדם.

קיימים מחקרים ראשוניים המצביעים על אפשרות לשיפור מסוים בתפקוד האנדותל.

אולם גם כאן מדובר בהשפעות עקיפות, ולא בהסרת טרשת קיימת.

למה משמש ליקוריץ באופן מסורתי?

ברפואת הצמחים המסורתית השתמשו בו בעיקר עבור:

מערכת העיכול

• צרבת
• כיב קיבה
• גסטריטיס
• רפלוקס

מערכת הנשימה

• שיעול
• ליחה
• ברונכיטיס
• גירוי בגרון

מערכת החיסון

בשל פעילותו האנטי־דלקתית והאנטי־ויראלית.

הפחתת גירויים ודלקות

ברפואת הצמחים הוא נחשב לצמח "מרכך" (Demulcent), המסייע להרגעת ריריות מגורות.

אבל כדאי מאוד לקחת בחשבון שכל ההשפעות האלה הן לא בהכרח טיפול בגורמים של הבעיה, אלא בסימפטומים שלה בלבד. כך שבסופו של דבר החומרים שבליקוריץ פועלים בדומה להשפעה של תרופה, רק שהם לא ממקור כימי ולא נוצרו במעבדה.
למשל, דלקת נגרמת על ידי משהו, על ידי פעולה כרונית שגויה שלנו ולכן צריך להסיר את הגורם לדלקת ולא לטפל בהעלמת הדלקת שהיא בסך הכל תגובת פיצוי או ריפוי. כך שיכול להיות שבמקרה זה אנחנו מזיקים לגוף משום שאנחנו הורגים את השומר שבא לעזור לנו, את הדלקת.

כיצד משתמשים בליקוריץ?

ניתן למצוא אותו בצורות רבות:

חליטה – הצורה המסורתית ביותר.

אבקה – שורש טחון.

כמוסות – תמצית מרוכזת.

תמצית נוזלית – טינקטורה.

ממתקי ליקוריץ – כאן חשוב להבחין:

רק קחו בחשבון שלא כל ממתק "ליקוריץ" מכיל ליקוריץ אמיתי. חלק גדול מהמוצרים המסחריים מבוסס על חומרי טעם וריח בלבד שהם חומרים כימיים שמזיקים בפני עצמם.

הסכנה הגדולה בצריכה של  הליקוריץ

כאן נמצאת הנקודה החשובה ביותר.

הליקוריץ איננו צמח תמים.

הגליציריזין שבו משפיע על מערכת ההורמונים ועל מאזן המלחים בגוף.

הוא מעכב את האנזים: 11β-HSD2

כתוצאה מכך הקורטיזול פועל בדומה להורמון אלדוסטרון.

התוצאה:

• אגירת נתרן
• אגירת מים
• אובדן אשלגן
• עלייה בלחץ הדם

תופעות לוואי אפשריות

צריכה מוגזמת או ממושכת עלולה לגרום ל:

• יתר לחץ דם
• בצקות
• כאבי ראש
• חולשת שרירים
• עייפות
• ירידה באשלגן
• הפרעות קצב לב
• החמרת אי־ספיקת לב

במקרים קיצוניים תוארו אף אשפוזים עקב צריכה מופרזת של ליקוריץ.

מי צריך להיזהר במיוחד?

• אנשים עם יתר לחץ דם
• חולי לב
• חולי כליות
• אנשים עם רמות אשלגן נמוכות
• נשים בהריון
• אנשים הנוטלים משתנים
• אנשים הנוטלים תרופות ללחץ דם

מה הוא DGL?

במהלך השנים פותחה גרסה מיוחדת: DGL – Deglycyrrhizinated Licorice

בגרסה זו הוציאו את רוב הגליציריזין.

התוצאה היא:

• פחות סיכון לעליית לחץ דם
• פחות השפעה על מאזן המלחים
• שמירה על חלק מההשפעות המיטיבות על מערכת העיכול

לכן DGL נחשב בדרך כלל לבטוח יותר לשימוש ממושך.

סיכום

ליקוריץ (שוש קרח) נחשב ברפואה המסורתית לצמח מרפא בעל פעילות ביולוגית משמעותית. הוא מכיל תרכובות בעלות פעילות אנטי־דלקתית ונוגדת חמצון, ועשוי לסייע במצבים מסוימים של גירוי במערכת העיכול או הנשימה.

עם זאת, הטענה שלפיה ליקוריץ "מנקה את כלי הדם", "ממיס טרשת עורקים" או "פותח חסימות בעורקים" אינה נתמכת כיום בראיות מדעיות קליניות.

ייתכן שחלק ממרכיביו תורמים בעקיפין לבריאות כלי הדם באמצעות הפחתת דלקת וחמצון, אך אין הוכחה שהוא מסוגל להסיר רובד טרשתי קיים או לפתוח עורק חסום.

בנוסף, הליקוריץ עלול לגרום לעלייה בלחץ הדם, לאגירת נוזלים ולירידה ברמות האשלגן, ולכן אינו מתאים לשימוש בלתי מבוקר או ממושך.

לכן נכון לראות בליקוריץ צמח מרפא בעל השפעות פיזיולוגיות אמיתיות, אך לא "מנקה עורקים" ולא פתרון מוכח לטרשת עורקים.