עלי הזית (Olea europaea) משמשים במשך מאות שנים ברפואה העממית לטיפול במגוון מצבים בריאותיים, ובעיקר בלחץ דם גבוה. כיום נמכרות ברחבי העולם תמציות עלי זית כתוספי תזונה, ולעיתים הן מוצגות כחלופה "טבעית" לתרופות ללחץ דם.

אולם השאלה החשובה איננה האם עלי זית מסוגלים להוריד לחץ דם. על כך קיימות עדויות רבות. השאלה האמיתית היא:

האם מדובר בריפוי של המחלה, או רק בשינוי זמני של מדד פיזיולוגי?

שאלה זו נמצאת בלב המחלוקת בין הגישה הרפואית המקובלת לבין הגישה הנטורולוגית.

מה מכילים עלי הזית?

החומרים הפעילים העיקריים בעלי הזית הם:

• אולאורופאין (Oleuropein)
• הידרוקסיטירוזול (Hydroxytyrosol)
• פלבנואידים
• פוליפנולים שונים

מחקרים מצאו כי חומרים אלה מסוגלים להשפיע על תפקוד כלי הדם ועל לחץ הדם, ולכן עלי זית זכו למעמד של תוסף תזונה פופולרי בקרב אנשים הסובלים מיתר לחץ דם.

מה אומר המדע המקובל?

מחקרים שונים מצאו כי שימוש בעלי זית עשוי:

• להוריד לחץ דם.
• לשפר מדדים מסוימים של תפקוד כלי הדם.
• להפחית חמצון של LDL.
• להפחית מדדי דלקת מסוימים.
• להשפיע על רמות הסוכר בדם.

על בסיס מחקרים אלה, הרפואה המקובלת אינה מגדירה את עלי הזית כחומר רעיל.

אולם עצם קיומה של השפעה פיזיולוגית איננו בהכרח מעיד על ריפוי.

תופעות הלוואי של עלי זית

גם לחומרים טבעיים יש תופעות לוואי. בין התופעות שתוארו בספרות:

• ירידה מוגזמת בלחץ הדם.
• ירידה ברמות הסוכר בדם.
• סחרחורת.
• כאבי ראש.
• הפרעות עיכול.
• אינטראקציה עם תרופות ללחץ דם.
• אינטראקציה עם תרופות לסוכרת.

מנקודת מבט רפואית מקובלת, תופעות אלו אינן מהוות הוכחה לרעילות.

מנקודת מבט נטורולוגית עולה שאלה אחרת:

אם חומר גורם לגוף לשנות את לחץ הדם, את רמות הסוכר, את פעילות כלי הדם ואת תפקוד מערכות שונות – האם אין בכך עדות לכך שהגוף מגיב אליו כחומר זר ורעיל? ומהו בכלל "רעל"?

כאן מתחיל הוויכוח האמיתי.

ההגדרה הטוקסיקולוגית המקובלת

ברפואה וברעילות (Toxicology), רעל מוגדר כחומר הגורם לנזק ביולוגי מוכח:

• פגיעה בתאים.
• פגיעה ברקמות.
• פגיעה בכבד.
• פגיעה בכליות.
• פגיעה בפוריות.
• תחלואה או תמותה מוגברת.

לפי הגדרה זו, ירידת לחץ דם או סחרחורת אינן הוכחה לרעילות.

ההגדרה הנטורולוגית הרחבה

מנקודת מבט נטורולוגית ניתן להציע הגדרה רחבה יותר:

רעל הוא חומר שהגוף אינו זקוק לו ואשר מפעיל מנגנוני הסתגלות, הגנה או סילוק במטרה להתמודד עמו.

לפי גישה זו, עצם העובדה שהגוף משנה:

• לחץ דם
• דופק
• הפרשת הורמונים
• פעילות כבד
• פעילות כליות

עשויה להעיד על כך שהוא מתמודד עם גורם זר.

מכאן עולה הטענה שהשפעה פיזיולוגית איננה בהכרח סימן לתועלת. לעיתים היא עשויה להיות דווקא סימן לתגובת הסתגלות או תגובות להרעלה.

האם עלי זית באמת "משפרים את תפקוד האנדותל"?

זהו אחד המשפטים הנפוצים ביותר במחקרים על עלי זית.

אך כדי להבין אותו, יש להבין מהו האנדותל.

האנדותל הוא שכבת התאים הדקה המצפה את החלק הפנימי של כל כלי הדם בגוף.

בעבר חשבו שמדובר בציפוי פסיבי בלבד, אך כיום ידוע שמדובר ברקמה פעילה ביותר המעורבת ב:

• ויסות קוטר כלי הדם.
• מניעת קרישת דם.
• ויסות תהליכים דלקתיים.
• מניעת חדירת שומנים לדופן כלי הדם.

אחד החומרים החשובים ביותר שהאנדותל מייצר הוא תחמוצת החנקן (NO).

חומר זה גורם להרפיית השריר החלק בדופן כלי הדם ולהרחבתם.

מה באמת פירוש הביטוי "שיפור תפקוד האנדותל"?

במקרים רבים, כאשר חוקרים כותבים שעלי זית "שיפרו את תפקוד האנדותל", הכוונה היא שנצפתה:

• הרחבה טובה יותר של כלי הדם.
• עלייה בייצור NO.
• תגובה טובה יותר של כלי הדם לגירויים מסוימים.

כלומר:

האנדותל הגיב באופן שנחשב רצוי לפי המדדים המקובלים במחקר.

אך חשוב להבין:

זה אינו אומר בהכרח שחל ריפוי של כלי הדם.

זה אינו אומר שהטרשת נעלמה.

זה אינו אומר שהחסימות נפתחו.

זה אינו אומר שהגורם למחלה סולק.

האם תגובת האנדותל היא ריפוי או תגובת פיצוי?

כאן מופיע אחד הוויכוחים המעניינים ביותר.

לפי הפרשנות המקובלת:

• עלי זית מגבירים ייצור NO .
• כלי הדם מתרחבים.
• זרימת הדם משתפרת.
• לחץ הדם יורד.

ולכן יתכן שתפקוד האנדותל השתפר.

לעומת זאת, הגישה הנטורולוגית עשויה לשאול:

האם האנדותל באמת השתפר, או שהוא פשוט הגיב לחומר זר?

ייתכן שהגוף שינה את ייצור ה-NO כתגובה זמנית לנוכחות החומר.

אם כך, ייתכן שמדובר בתגובת הסתגלות ולא בתהליך ריפוי.

זוהי שאלה שאין עליה תשובה חד-משמעית מצד עולם המחקר של מדעי הרפואה.

האם הורדת לחץ דם מעידה על ריפוי?

נניח שאדם סובל מלחץ דם של 170/100.

הוא מתחיל להשתמש בעלי זית.

כעבור מספר שבועות לחץ הדם יורד ל-130/80.

לכאורה מדובר בהצלחה.

אך יש לשאול:

• האם הרובד הטרשתי נעלם?
• האם כלי הדם חזרו למצבם התקין?
• האם ניתן להפסיק את השימוש ולשמור על התוצאה?

בכל המקרים, כאשר מפסיקים את השימוש בעלי זית, לחץ הדם חוזר בהדרגה לרמתו הקודמת. עובדה זו מחזקת את הטענה כי מדובר בהשפעה סימפטומטית ולא בהכרח בריפוי של הגורם למחלה.

תופעת ההתרגלות

מטפלים רבים מדווחים כי לאחר שימוש ממושך ההשפעה של עלי הזית נחלשת.

תופעה זו מוכרת גם מחומרים אחרים כגון:

• קפאין.
• ניקוטין.
• תרופות שונות.

הגוף מסתגל לנוכחות החומר ומקטין את תגובתו אליו.

ברפואה מכנים זאת "סבילות " (Tolerance).

מנקודת מבט נטורולוגית, יש הרואים בכך עדות נוספת לכך שהגוף מנסה לנטרל השפעה חיצונית רעילה ומתמשכת.

האם לחץ דם גבוה נובע מטרשת?

כאן יש להבחין בין עובדות לבין פרשנויות.

הרפואה המודרנית גורסת כי יתר לחץ דם נובע משילוב של גורמים:

• תנגודת לאינסולין.
• השמנה.
• עודף נתרן.
• מחסור באשלגן.
• מתח כרוני.
• פגיעה בתפקוד האנדותל.
• נוקשות עורקים.
• מחלות כליה.
• גורמים גנטיים.

עם זאת, מנקודת מבט קלינית ניתן לטעון שמצב כלי הדם הוא גורם מרכזי ביותר.

ככל שכלי הדם נעשים קשיחים, צרים ופחות גמישים, כך עולה ההתנגדות לזרימת הדם והלחץ הנדרש להזזתו.

ומה לגבי הגיל?

לעיתים קרובות הגיל מוצג כגורם סיכון ללחץ דם גבוה.

אולם חשוב להבין:

הגיל עצמו אינו גורם ישיר, הוא בעיקר מדד סטטיסטי. אדם בן 70 עם כלי דם בריאים עשוי להציג לחץ דם נמוך לחלוטין.

לעומת זאת, אדם צעיר עם אורח חיים לקוי עלול לסבול מלחץ דם גבוה.

לכן נכון יותר לומר:

הגיל נמצא בקורלציה ליתר לחץ דם באוכלוסייה, אך אינו בהכרח הסיבה לו.

הגישה הנטורולוגית לטיפול בלחץ דם

הגישה הנטורולוגית שואלת:

מה גרם ללחץ הדם לעלות מלכתחילה?

במקום להתמקד בהורדת המספר במדידה, היא מתמקדת ב:

• שיקום בריאות כלי הדם.
• הפחתת טרשת.
• הפחתת עומס שומנים.
• שיפור רגישות לאינסולין.
• ירידה במשקל.
• פעילות גופנית – לא בשלב הראשון, בשלב הראש מסוכן לשלב פעילות גופנית.
• תזונה המבוססת על מזון דל שומן.
• הפחתת תהליכים דלקתיים.

לפי גישה זו, טיפול שמחייב שימוש מתמשך ברכיב או מוצר חיצוני כל שהוא כדי לשמר את השפעתו איננו בהכרח ריפוי.

סיכום

המדע המקובל רואה בעלי הזית תוסף בעל פוטנציאל להורדת לחץ דם ולשיפור מדדים מסוימים הקשורים לבריאות כלי הדם, ואינו מגדיר אותם כחומר רעיל.

לעומת זאת, הגישה הנטורולוגית מעלה שאלות יסוד:

• האם שינוי במדד פיזיולוגי מעיד על ריפוי?
• האם הרחבת כלי דם היא סימן לבריאות או תגובת הסתגלות?
• האם טיפול שהשפעתו נעלמת עם הפסקת השימוש באמת פותר את הבעיה?
• האם סבילות מתפתחת מעידה על כך שהגוף מתמודד עם חומר זר?

התשובות לשאלות אלה תלויות במידה רבה באופן שבו מגדירים ריפוי, בריאות ורעילות.

מה שברור הוא שהשאלה החשובה ביותר איננה האם לחץ הדם ירד – אלא האם הגורם שגרם לו לעלות מלכתחילה אכן נעלם.